ביהמ"ש העליון דחה את ערר הנאשמים בעבירות סיכון חיי אדם ופגיעה ברכוש

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו) בב"ש 21997/07 מיום 24.10.2007 לפי נעצר העורר 1 (להלן: ישראל) עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכן שוחרר העורר 2 (להלן: אלירן) בתנאים מגבילים.

           כנגד העוררים הוגש לבית המשפט המחוזי, כתב אישום (ת"פ 8283/07) המייחס לשניהם עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז, 1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירת היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 413ה לחוק העונשין. כמו כן הואשם ישראל בעבירת נהיגה בפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; וכן עבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

           על פי כתב האישום, ביום 4.10.2007 לפנות בוקר, נהג ישראל ברכב מאזדה (להלן: הרכב) לכיוון היציאה הדרומית של באר-שבע, וזאת על אף שהיה בתקופת פסילת רישיון. ברכב ישבו חמישה נוסעים נוספים: בעל הרכב, חברתו רחל ויצמן, אחיו של ישראל אלירן וחברתו וכן חברתו של ישראל. ניידת משטרה אשר הבחינה ברכב אותתה לו לעצור, אולם בעוד אלירן קורא לישראל להימלט מהמשטרה ישראל החל לנהוג במהירות לכיוון היציאה מבאר-שבע. בהמשך נתפתח מרדף במסגרתו ישראל נהג בפראות, התחמק ממספר ניידות משטרה ומג"ב אשר דלקו אחריו או חסמו את דרכו וסיכן חיי שוטרים ונוסעים אחרים אשר היו בדרכו. במהלך המרדף אלירן חיזק את ידיו של ישראל להימלט מהשוטרים בכך שצעק לו "סע סע" בעוד יתר הנוסעים ביקשו מישראל לעצור. כמו כן, במהלך המרדף נגרם נזק לניידת משטרתית לאחר שהרכב התנגש בצידה השמאלי והמשיך בנסיעתו. המרדף הסתיים לאחר שישראל נעצר בישוב שגב שלום וקפץ למושב האחורי בכדי למנוע את זיהויו כנהג הרכב.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

           ביום 24.10.2007 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של ישראל עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהוא זה שנהג ברכב. עוד התייחס בית המשפט המחוזי לעברו הפלילי והתעבורתי ולכך שלכאורה נהג עת היה נתון בפסילת רשיון. משכך הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי נשקפת מסוכנות מצידו אשר לא ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר. בעניינו של אלירן הורה בית המשפט המחוזי ביום 7.11.2007 על שחרורו למעצר בית מלא תוך חתימה על ערבויות והפקדת פיקדון.

           מכאן הערר שבפניי.

           בעניינו של ישראל מבסס בא-כוחו את עיקר טענתו בסוגיית חולשת הראיות לכאורה. לדבריו, השוטרים אשר נכחו באירוע מתקשים לקבוע את זהות הנהג. כך למשל שני שוטרים ציינו בדו"ח הפעולה מיום האירוע כי הנהג לבש חולצה שחורה ואילו ישראל לבש חולצת תכלת עם פסים חומים. מלבד עדות השוטרים קיימת עדותה של רחל ויצמן אשר בתחילה טענה כי אינה זוכרת היכן ישבו הנוסעים ואילו בעדותה השניה והשלישית טענה כי ישראל הוא שנהג בהלוך ובחזור. אולם עדותה זו נסתרה על ידי בעל הרכב עצמו, חבר4, אשר העיד כי נהג בהלוך. בא-כוחו של ישראל הוסיף כי לא די בטביעות האצבע של ישראל אשר נמצאו על ידית האיתות בכדי להקים ראיות לכאורה בעניינו. משכך שגה בית המשפט המחוזי בהסתמכו על הראיות לכאורה ועל עברו הפלילי של ישראל, עת לא בחן חלופות מעצר בעניינו.

           בעניינו של אלירן טוען בא-כוחו כי הראיה היחידה המעידה כי היה שותף לאירוע היא עדותה של רחל ויצמן אשר טענה כי אלירן עודד את ישראל באומרו "סע סע". לטענת בא-כוחו של אלירן מדובר בעדות הנגועה באינטרס וכן אפשר ועיתויה של האמירה היה לפני שנתפתח המרדף. על כן היה מקום להורות על שחרורו של אלירן ללא המגבלות שנקבעו בעניינו.

           בא-כוח המשיבה טוען כי בעניינו של ישראל קיימות ראיות חזקות ומוצקות ובהן טביעות אצבעותיו ועדותה של רחל ויצמן אשר אף סיפקה נימוק הגיוני לשינוי גרסתה מעדותה הראשונה. עוד מפנה בא-כוח המשיבה לעברו הפלילי של ישראל המוביל למסקנה כי אין להסתפק בחלופת מעצר לגביו. בעניינו של אלירן קיימת עדותה של רחל ויצמן, ממנה עולה כי הקריאה "סע סע" היתה תוך כדי המרדף.

           לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

           בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית לכאורית להוכחת ביצוע העבירות המיוחסות לישראל. על ידית האיתות של הרכב נמצאו טביעות האצבעות של ישראל, מהודעות השוטרים עולה בוודאות כי מדובר באחד משני האחים. יצוין כי בהודעות השונות שניגבו מפי ששת נוסעי הרכב, שמו של אלירן לא עלה על ידי מי מהנוסעים כמי שנהג ברכב. אף סוגיית צבע הסוודר אינה מכרסמת באופן ניכר בראיות לכאורה בשלב זה. אמנם בית המשפט המחוזי יצטרך להכריע האם יש בעובדה זו כדי לכרסם בראיות, אולם על פניו אין זה בלתי סביר כי סוודר תכלת עם פסים חומים יתואר בשעת לילה כסוודר שחור או כסוודר כהה. לבסוף קיימת הודעתה של רחל ויצמן. על בית המשפט המחוזי יהיה להכריע האם הודעותיה המאוחרות הינן אמינות. חולשת הודעות אלו באה לידי ביטוי הן בכך שבהודעתה הראשונה ציינה כי אינה זוכרת דבר, והן בכך שבהודעתה השלישית טענה כי ישראל נהג הן בהלוך מדימונה לבאר שבע והן בחזור, וזאת בסתירה להודעתו של בעל הרכב כי הוא זה שנהג מדימונה לבאר שבע. לשעה זו, המכלול של טביעות האצבעות, הודעות השוטרים הממקדות את החשד באלירן ובישראל, העובדה כי שמו של אלירן לא עלה בהודעות השונות והודעתה של רחל ויצמן, מקים את תשתית הראיות לכאורה הנדרשות לשלב זה.

           משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם של העוררים הרי שצדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי האירוע המסוכן נשוא כתב האישום מקים עילת מעצר בעניינו של ישראל. עניין לנו במקרה נוסף מיני רבים של מרדף מסוכן הכולל סיכון חיי אדם והיזק לרכוש, המסוכנות הגלומה בעבירות אלו רבה היא. על כך יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של ישראל הכוללות הסתבכות תכופה עם החוק. לישראל שש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, סמים ונשק. כמו כן הלה השתחרר לאחר מאסר של שנה וחצי, שבוע לפני האירוע דנן ובעוד תלויים נגדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה. ברי כי חלופת מעצר אינה ישימה למי שמסכן את שלום הציבור ובז להוראות של רשויות החוק. עוד יצוין כי בעברו הפלילי נבדל ישראל מיתר המקרים אשר הובאו כאסמכתאות לקולא על ידי בא-כוחו.

           אף בעניינו של אלירן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן על פי החשד אלירן ישב במושב האחורי ונאשם בעידוד לבריחה מהמשטרה; בכך חומרת עבירתו נמוכה מזו של ישראל. על כן הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו למעצר ועל עריכת תסקיר מעצר של שירות המבחן אשר יובא בפני בית המשפט לדיון ביום 12.12.2007. עוד ציין בית המשפט כי לאחר עיון בתסקיר המעצר יבחן שוב את התנאים שיכללו במעצר הבית של אלירן. החלטה זו נראית לי סבירה בנסיבות העניין.

            סוף דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ב' בטבת התשס"ח (11.12.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ